מצב תעסוקת אקדמאים אתיופיים חושף את החסמים הלא פורמאליים לשילוב תעסוקתי שלמה, מהנדס אלקטרוניקה, לא מצא עבודה במקצועו שלוש שנים, בשעה שחבריו ללימודים התקבלו למקומות עבודה ללא קושי. שלמה, שהיה בעל משפחה, החל לעבוד כהנדסאי בשכר מינימום. כשפנו אליי לעזרה, ביקשתי לפגוש אותו. ראיינתי אותו ואחרי שהשתכנעתי שהוא אדם מרשים, בעל פוטנציאל גבוה, התקשרתי לחבר, מנכ"ל תאגיד מוביל בארץ. ביקשתי שיתנו לו הזדמנות, לא "פרוטקציה", ושכישוריו ייבדקו כמו לגבי כל מועמד. שלמה הגיע לראיון, עבר את המבדקים המקובלים בחברה וקיבל משרה של מהנדס אלקטרוניקה. אחרי שנה וחצי התקשר אליי חברי המנכ"ל כדי לבשר ששלמה נבחר לעובד מצטיין.

ישנם הרבה מהמשפחות המבוגרות שלנו אשר אבדה דרכם והתבלבלו מחשבותיהם לגמרי. אני שומעת ועדה יותר ויותר לתופעות של חיים בין לבין שמאפיינים חלק מאבותינו ואחינו המבוגרים יותר. בעיקר אלה שאין להם עבודה כי הם מוגדרים כפנסיונרים כבר עם עלייתם, אלה שקשה להם השפה, אלה שמרגישים שאין להם תפקיד, סמכות, כבוד ולא מסוגלים לקחת אחריות, אלה שמרגישים שאבדה להם הדרך. הם יותר ויותר מצאו פתרונות למצוקותיהם: ללכת לארץ מולדתם, לסביבה שהכי מוכרת, מובנת, ונוחה להם, לארץ שנותנת להם הרגשה שישיבו את כבודם וסמכותם האבוד. אך לא חשבו הרבה כנראה על הנזק הבלתי הפיך שגורמים למשפחותיהם פה בארץ.

שינוי משמעותי באמצעות עשייה היא הדרך אשר תעצים את קהילתנו. בדורנו קיימת חתירה בלתי פוסקת לכיוון העשייה והצלחה העצמית. שאיפה להגיע למקום בו אנחנו מרגישים תחושת סיפוק מעשייתנו ומפועלנו הינו המקום של המימוש העצמי בו הכישורים והיכולות שלנו באים לידי ביטוי בצורה של מה שנקרא הצלחה. המקום בו אנו מקבלים הערכה והכרה על פועלנו עשייתנו שלנו תחולל שינוי בקהילתנו.

חולי, מוות, כאב ייסורים, בכי ושתיקה אילמת היו אורחים קבועים באוהלים. אימא, אבא ואחים שותקים מכונסים בתוך עצמם. כל אחד דר במקלט משלו. כאשר עננה שחורה רחפה ולא הניחה ליושבי מחנאות פליטים בסודן. הימים חלפו ואיתם החיים של רבים. כילדה ראיתי מות של אישה קרובת משפחה בכפר, הזיכרון היה מעורפל ומפחיד, אבל לא העליתי בדעתי שבתוך זמן קצר אראה מתים רבים ובכללם מכרים וקרובים.